אמינות בעלילה

אחד הדברים העומדים תמיד לנגד עיניי בכתיבת עלילה הוא לבנות אמינות בתוך העולם הדמיוני.
ואז השאלה הברורה היא, איך עושים את זה?
איך גורמים לקורא להכנס לתוך עולם דמיוני שהרי אני יצרתי אותו, ולהאמין לכל מה שכתבתי? איך גורמים לו להתאהב, לשנוא, להתווכח עם הדמות. להצליח לדמיין אותה, וללכת איתה במסע אותו יצרתי?
נשמע מסובך?
לא כל כך.
לא אכתוב היום תשובה לכל השאלות, אלא רק איך ליצור אמינות.
הכל מתחיל במחקר.
במחקר, אני לומדת את הדמות, את המקום, את המשפחה, את מקום העבודה, את המקצוע, אני לומדת אילו קווים חייבים להדמות למציאות, ואילו אני יכולה לטשטש(את אלה אני הכי אוהבת)
לדוגמה: אם אשתמש בדמות של אישה דקיקה, ויפה, ואספר שהיא יצאה למועדון לילה, לבושה בגופייה, מכנס עור וסנדלים, ובדרך למועדון, כל רכב ובו בחור בשנות העשרים לחייו שחלף על פניה עצר. אתם עלולים להאמין לי, כי הבחורה הזאת, יוצאת למועדון כך שהלבוש שלה מתאים, וסביר שגם בחורים צערים יתחילו איתה.
אבל אם הייתם יודעים שהעלילה הזאת מתרחשת בניו יורק, בחודש ינואר, מיד הייתם מרימים גבה, או שפוסלים אותה לגמרי. וזאת היות וידוע כי בחודשי החורף, ניו יורק קפואה. כך שהסיכוי שהבחורונת שלנו צעדה ברחובות בלבוש מינימלי הוא אפסי, אלא אם המטרה הייתה שהיא תמות מקור.
הפתרון הוא: מחקר + שיח.
המחקר אותו אני עושה במהלך כתיבת ספר, הוא לא רק על הדמות, הוא על המקום, על הסלנג המקומי, על התנועה ברחובות, על הקהילה המתגוררת במקום, על מקום עבודתה של הדמות, על המקצוע ועוד…
השיטה היא להשתמש בעובדות, כעובדות, את האיזורים האפורים לטשטש לגמרי, ולשזור בעדינות בין שניהם.
לדוגמא: אם נחזור לבחורה הצעירה, ונוסיף שהיא התווכחה עם חברה שלה שזה מה שהיא רוצה ללבוש למרות הקור המקפיא, ונכתוב, שהיא לבשה שני מעילים מעליה, את הסנדלים הסתירה ונעלה מגפיים. שהיא ירדה למטה חשה בקור, רעדה, הזמינה מונית, ובזמן שהמתינה עצרו מכוניות עם בחורים שהתחילו איתה והיא התעלמה מהם, עד שהרגישה שלא יכולה לחכות עוד, ונכנסה לאחת המכוניות. זה ישמע פתאום הרבה יותר אמין, משהיה קודם. עדיין יוותרו לנו ספקות. כמו: למה דווקא זה? ולמה לא הזמינה הובר? ולמה לא חיכתה בתוך המבנה, ועוד… אך עדיין לא נגיד שהעלילה לא אמינה, כי החלטותיה של הדמות קשורות רק אליה ולאופיה, ולעומת זאת, כל מה שקשור לטבע, אנחנו לא משנים, אלא אם בחרנו לכתוב פנטזיה, וגם שם ישנם כללים אליהם אנחנו חייבים להתייחס, ועל זה אכתוב בקרוב.

אז… אם את/ה עומדים לכתוב ספר, כדאי לעשות מחקר על כל הנושא, לא רק על הדמות, אלא גם על המקום. לבנות ציר זמן ובו הסיפור בקצרה, ולתת לדמות לגלוש.
איך לגלוש? כמה לגלוש? איפה אנחנו עוברים את הגבול? והאם קיים בכלל גבול?
מבטיחה לכתוב בהמשך.
בינתיים,
תודה שקראתם עד לכאן, אל תשכחו להעיר ולשאול שאלות.