דמויות

דמויות …

האם יש קווי דמיון בין אופיו/ה של הסופר/ת לבין הדמויות אותן יצר/ה

היום, אחרי שחמישה ספרים שלי ראו את האור, ועוד שלושה נמצאים בתהליך כתיבה, אני יכולה לומר כמעט בוודאות כי הבסיס המרכזי של הדמות הראשית בספר, כמעט וזהה לזו של הסופר/ת.

שנינות זה לא דבר שאנו  רוכשים עם השנים, כמו כן הדמות תשיב לדמויות אחרות כפי שסביר שאני הייתי מגיבה באם הייתי נתקלת בסיטואציה דומה.

בספרי "חזקה מתמיד" הדמות כל כך הייתה דומה למקור עד כי הקוראים בלבלו אותה עם שמי. תיארתי אותה עפ"י גילי ואת ההתמודדות היום יומית שלי, את הפחדים שלי כאישה בוגרת שעלתה במשקל חווה את השינויים הפיזיולוגיים והחשש מפני מפגש מיני עם גבר חדש.

כמובן שהוכנסו לדמות היבטים נוספים, כמו גירושים קשים, רומן חדש ודרמות.. אבל הבסיס כולו היה זהה לי.

אישה בת 38 אימא לשלושה ילדים שני קטנים ומתבגרת, ההתמודדות היומיומית עם הקטנים והמתבגרת, ההתמודדות עם התשלומים הפרנסה החברות, והמבט החוצה אל הזוגיות שנראית מושלמת אצל החברות הטובות.

בספרי, "גן עדן בשערי הגיהנום" הילי היא דמות אותה יצרתי, כאשר דאגתי שתהיה עד כמה יותר רחוקה מדמותי. היא בשנות העשרים המוקדמות של חיה, יש לה ביטחון מלא בגופה, מצבה הסוציואקונומי גבוהה במיוחד והקווים המנחים של הדמות רחוקים אלפי שנות אור ממני . כך לפחות האמנתי כשכתבתי אותה. באוגוסט 2016 כשהספר ראה את האור. קראתי אותו והיו רגעים שבהם במקום לבכות ככל הקוראות, פשוט צחקתי. הבנתי שלא באמת הצלחתי להתרחק מהדמות. הבנתי שהילי היא אני בתקופה מוקדמת יותר בחיי. גיליתי שלא רק שלא באמת התרחקתי מהדמות, הדמות של הילי דומה לי יותר מאשר דמותה של אלה. המתוארת במעל לתשעים וחמישה אחוזים בדמותי.

ולכן בחלקו השני של "גן עדן בשערי הגיהנום, נתתי דרור לתחושותיי,  ושחררתי את הכתיבה והדמות התיישבה בדיוק במקם הנכון, הדמות, היא בדיוק אני.

בספרי הכוח לחזור, כבר הבנתי שאם יש משהו ממנו לא אוכל לברוח זו דמותי שלי, היום הרבה יותר קל לי לבנות את הדמויות, היום אני כבר לא מנסה לברוח. אני יודעת שכל דמות ראשית, תישא בתוכה משהו ממני.. הבסיס שלה יהיה מעוד חלק מהפאזל של חיי.

אז האם הדמויות בספריי דומות לי ? בהחלט כן.. או לפחות לחלק ממני.